מאת: עו"ד טל אלפרן
בחודש שעבר התבשרנו על הצעת תיקון לחוק העונשין, לפיה יהיה איסור פלילי לפרסם חומר חקירה שמקורו מחקירת משטרה וכן יהיה איסור פלילי להדליף חומר לעיתונאי. על פי הצעת החוק, שכונה בתקשורת "חוק ההסתרה", המפרסם יהיה צפוי לעונש של עד שנת מאסר, ואילו המדליף חומר מחקירת משטרה (שוטרים פרקליטים ועובדי מדינה אחרים) צפויים לעונש של עד שלוש שנות מאסר בגין הדלפה שכזו.
כמו כן, בגין הדלפה צפויים סנגורים ונאשמים לעונש של עד שנת מאסר. על פי ההצעה, אדם המבקש לפרסם חומר חקירה, חייב לבקש רשות מבית המשפט לצורך פעולה זו. מעבר להיבט התקשורתי של חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, עולות מהצעת החוק סוגיות שיש להן משמעות גם מבחינת ניהול החקירה המשטרתית, המשפט הפלילי והטיפול בחשודים.
פרסום פרטי חקירה – מה המצב הנוכחי?
1. בדין כיום קיימות הוראות בחוק בתי המשפט שעניינן איסור פרסום הנוגעות לשלב החקירה ולשלב שלאחר הגשת כתב האישום כנגד החשוד. סעיף 70(ד) בחוק "איסור פרסום לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות", קובע שבית המשפט רשאי לאסור כל פרסום הנוגע לדיוני בית המשפט לשם הגנה על ביטחון של בעל דין, עד, או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון, או לשם הגנה על הפרטיות של אלה מפני פגיעה הגורמת נזק חמור לפרטיות.
2. לפי סעיף 70(ה) לחוק בתי המשפט בית המשפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד או פרט אחר מפרטי חקירה אם הפרסום עלול לפגוע בחקירה.
3. סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט קובע שבית המשפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה שהדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבור שיש להעדיף את מניעת הנזק על פני העניין הציבורי שבפרסום. מי שמפר הוראות של צו איסור פרסום עובר עבירה פלילית של הפרת הוראה חוקית.
צפו בהסבר על הצעת החוק – מתוך משדר ערוץ הכנסת
משמעות הצעת התיקון לחוק – מה החידוש?
1. החידוש העיקרי בתיקון לחוק העונשין הוא שהחוק החדש מטיל איסור גורף על פרסום חומרי חקירה ממשיים וכן איסור פלילי על הדלפה של חומר חקירה. על פי הדין הקיים, פרסום הוא הכלל בעוד שאיסור פרסום הוא החריג. כלומר על אדם הרוצה למנוע פרסום של פרט מפרטי חקירה לשכנע את בית המשפט כי ראוי לעשות כן.
2. בהצעת החוק יש למנוע הדלפה מגמתית של חומרי חקירה מצד גורמי האכיפה שמטרתם להשחיר את החשוד בעיני הציבור וכך החשוד יוכל ליהנות מהגנה, כי לא תיווצר דעה מוקדמת לגבי חומר החקירה לפני שבית המשפט יעיין בחומר במסגרת ההליך השיפוטי.
3. כמו כן, על פי הדין הקיים היום, בהרבה מקרים, לא עולה בידי החשוד או המשטרה לבקש איסור פרסום בעניין בטרם החומר פורסם ולכן הכלל מונע מצב שבו מוצדק למנוע פרסום של חומר החקירה, אולם לא עולה בידי הגורם המבקש למנוע את הפרסום לבקש צו איסור פרסום בטרם החומר מפורסם.
4. חידוש נוסף של החוק הוא איסור הדלפה של חומר חקירה אשר בצידה עד שלוש שנות מאסר. הגם שהאיסור חל על סנגורים ונאשמים, ברוב המקרים לפרקליטות ולמשטרה צומח היתרון בהדלפת חומרי חקירה באופן מגמתי היות ולחשודים ולסנגורים אין זכות לראות את חומר החקירה לפני הגשת כתב אישום לבית המשפט ואין ביכולתם להתמודד עם החומר המודלף.
משמעות הצעת התיקון לחוק – לאזרח, להגנה ולהליך המשפטי
1. מצד האזרח: מבחינת אזרחים שהם חשודים ונאשמים הצעת החוק החדשה יכולה במקרים מסוימים להגן על זכויותיהם בהליך הפלילי, אולם בכוחה של הצעת חוק זו גם לפגוע בזכויותיהם.
2. מצד ההגנה (עו"ד פלילי): מבחינת ההגנה, בכוחה של הצעת החוק לשמור על זכותם להליך הוגן ועל פרטיותם על זכויות הנאשמים, וכן בכוחה להגן על חשודים ונאשמים מפני פרסום, אשר יש בו להציג את התמונה המפלילה בלבד מתוך תיק החקירה, דבר שרשויות אכיפת החוק נוהגות לעשות.
3. מצד ההליך המשפטי: ההצעה שומרת על טוהר ההליך השיפוטי, היות ורק בית המשפט יחווה דעה על חומר החקירה המוגש לו בטרם הוא מגיע לידיעתו של הציבור. מנגד קיים החשש, שאם מתקיימת חקירה דורסנית הפוגעת בזכויות החשוד או הנאשם, הדבר יציב מכשול מפני פרסום החקירה הדורסנית, וקיים סיכון ששימוש לרעה בסמכויות הרשויות החוקרות בהליכי חקירה לא יובאו לידיעתו של הציבור. בנוסף, הנאשם עצמו או סניגורו לא יוכלו להביא לפרסום של חומרי חקירה שהם פרי חקירה דורסנית, אשר יש לציבור עניין רב בפרסומם.
לסיכום – הצעת חוק ראויה, אך דורשת איזון
לטעמי מדובר בהצעת חוק ראויה. ראוי לאזן את הצעת החוק בכך שפרסום חומר חקירה שהוא פרי חקירה דורסנית, לא יהווה עבירה פלילית היות ויש אינטרס ציבורי רב בפרסום חקירה שכזו.
ברוב כמעט מוחלט של המקרים הדלפות של חומרי חקירה משרתות את רשויות האכיפה ביצירת דעת קהל שלילית כנגד החשוד או הנאשם, וכל סניגור יודע שטובת לקוחו ברוב המקרים מחייבת הרחקת עניינו מאור הזרקורים התקשורתי (נאשמים לא תמיד מבינים עובדה זו).
הגם שהחוק לא אוסר פרסום עצם ניהולה של חקירה והתפתחויות בה, אי פרסום של החומר עצמו לטעמי, מונע הבעת דעה על החומר עצמו על ידי התקשורת בטרם בית המשפט מחווה את דעתו לגבי חומר החקירה ויש בכך מניעת יצירת דעה קדומה בשאלת חומר החקירה, אשר לא עומד לכל ביקורת לפני ניהול המשפט עצמו.
מי שרוצה לפרסם חומר חקירה יכול לפנות לבית המשפט על מנת להתיר את הפרסום, ובית המשפט יכול לשמור על האיזון בין חופש הביטוי לבין שמירה על טוהר ההליך השיפוטי. על מנת להביא ידיעה לידיעת הציבור אין צורך בציטוט מדויק מחומרי החקירה שבית המשפט אמור להכריע בטיבם.
