פתיחת משפטו של ראש הממשלה נתניהו השבוע, היא אירוע חסר תקדים בדברי הימים של המשפט בישראל. מבלי להיכנס לשאלות הפוליטיות המקטבות סביב המשפט של נתניהו, סוגיה משפטית שעלתה עוד בטרם התייצב נתניהו להקראת כתב האישום ופתיחת משפטו, היא הסוגייה של עצם ההתייצבות לפתיחת משפטו. נתניהו בעצם ביקש שלא להתייצב לפתיחת משפטו, משום העומס שנוכחותו במשפט תשית על הקופה הציבורית (עלויות אבטחה וכדומה). בית המשפט לא קיבל את בקשתו של נתניהו בסופו של דבר, אולם עלתה מכך שאלה משפטית אמיתית: האם מדובר בזכות של הנאשם להתייצב לשמיעת האישומים בעניינו (שהרי אז הוא יכול לוותר עליה), או שמא מדובר בחובה המושתת עליו?
זכות או חובה?
נתניהו הרי כבר קרא את כתב האישום שהוגש כנגדו. כולנו קראנו. הוא לא צריך להתייצב פיזית כדי לדעת במה הוא נאשם. אם כך, מבלי להיכנס לשאלת מניעיו של נתניהו ברצונו להימנע מהתייצבות, לכאורה לא אמורה להיות הצדקה לחייב את נתניהו להתייצב אם אינו רוצה בכך. משפט פלילי נפתח אמנם בהקראה של כתב האישום לנאשם, אולם בית המשפט רשאי לאפשר לנאשם מיוצג שלא להתייצב לדיון, אם הודיע הסנגור למשפט כי קרא את כתב האישום והסביר לו את תוכנו (סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי). עם זאת, הנושא של נוכחות הנאשם בתחילת הדיון פלילי בעניינו, מוסדר בסעיף 128 לחוק סדר הדין הפלילי:
נאשם שהוזמן לתחילת המשפט ולא התייצב, מותר לדונו לא בפניו –
(1) אם הוא נאשם בחטא או בעוון והודה בהודיה שבכתב בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, ולא טען בה עובדות נוספות שיש בהן לכאורה כדי לשנות את תוצאות המשפט;
(2) אם ביקש שמשפטו יתנהל שלא בפניו והוא מיוצג בו על ידי סניגור, ובית המשפט סבור שלא יהיה בשפיטתו שלא בפניו משום עיוות דין לנאשם,
אולם רשאי בית המשפט, בכל שלב של המשפט, לצוות על התייצבות הנאשם.
במקרה של נתניהו, סעיף האישום החמור הוא סעיף שוחד, עבירה שהעונש המירבי בגינה הינו עשר שנות מאסר, קרי עבירה מסוג פשע (העבירה של מרמה והפרת אמונים דווקא נחשבת לעבירת עוון). מכל מקום, לפי סעיף 128, בית המשפט יכול לאפשר לנאשם שלא להתייצב, אם סבור שלא יהיה בכך עיוות דין כלפי הנאשם. על פניו הרציונל של סעיף אמור להגן על הנאשם, ולכן לכאורה מדובר בזכות של הנאשם.
זכות יחסית
עם זאת, בית המשפט סבור אחרת. בבג"ץ 7357/95; 1479/96 ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ ואח' נ מ"י ואח', נדונה שאלה זו בדיוק (ולפי מראה המקום, כבר עברו שנים לא מעטות מאז). באותו מקרה, הנאשמים ביקשו שלא להתייצב לבית המשפט, משום שהם צריכים לטוס לחו"ל לטיסה חשובה מטעם עסקיהם. נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, קיבל את בקשתם של הנאשמים. עם זאת, ברק הדגיש כי אמנם מדובר בזכות של הנאשם, אולם לא זכות בלתי מוגבלת. כאשר נאשם מבקש שלא להתייצב, עליו לשכנע את בית המשפט בנימוקים משכנעים ועומדים במבחן הסבירות. לפי ברק, ההכרעה בסוגיה זו חייבת להיעשות בדרך של איזון בין האוטונומיה של הרצון הפרטי של הנאשם לבין אינטרסים וערכים אחרים אשר ההליך הפלילי מבקש להגשים, כאשר האיזונים משתנים ממקרה למקרה.
במילים אחרות, נאשם יכול לבקש שלא להתייצב לפתיחת משפטו, ובית המשפט יאשר זאת, אם יהיו סיבות טובות לכך. לא מספיק שהנאשם פשוט לא ירצה להיות נוכח במעמד המביך הזה מבחינתו, אלא עליו לשכנע שעצם ההתייצבות תביא לפגיעה לא מידתית שתיגרם לו. עם זאת, בעניינו של נתניהו, טוב היה אילו ביהמ"ש היה מאפשר לנתניהו שלא להתייצב, תוך בדיקה עם סנגורו שאכן כתב האישום הוקרא והוסבר לו. מדובר בדרמה מיותרת ובזבוז בכספי ציבור שלא לצורך.
