במאמר שהתפרסם באתר law-net.net, התייחס עורך דין פלילי שרון נהרי לפרשות השחיטות הפוליטית בישראל: "בתקופה האחרונה, הציבור נושא עיניו לסוגיות השחיתות הפוליטית של אנשי ציבור שונים, ראשי ערים ותיקי החקירה של ראש הממשלה המכהן. על מנת לפתוח בחקירה של ראש ממשלה בתפקיד, על היועץ המשפטי לממשלה לבצע בדיקות מקדימות, כדי לבדוק את מהימנות וחשיבות התלונות, ולאחר מכן להחליט האם יש צורך בחקירה פלילית. במידה ויש אישור, ראש הממשלה המכהן יעמוד בפני כתב אישום".
התיקים הפתוחים של ראש הממשלה והחקירות אשר מתנהלות כנגדו היום:
- תיק 1,000 (פרשת המתנות נתניהו-מוזס)– פרשה בה ראש הממשלה חשוד שקיבל מתנות מאנשי עסקים בסך מיליון ₪.
- תיק 2,000 (ישראל היום) – פרשה בה נחשד ראש הממשלה בפעולות להגבלת הפעילות של העיתון "ישראל היום" בתמורה לסיקור אוהד.
- תיק 3,000 (פרשת הצוללות)– פרשמה בה חשוד ראש הממשלה בהטיית מכרזים הקשורים ברכישת צוללות; פרשת בזק-אלוביץ
- תיק 4,000 (פרשת בזק-אלוביץ) – בה חשוד ראש הממשלה בעבירות שונות של שוחד בין בכירים בחברות תקשורת.
מצב זה מביא להתנגשות בין אינטרסים מרכזיים נוגדים מבחינת התנהלות הממשלה: מצד אחד, אנו רוצים לאפשר לראש הממשלה הנבחר לנהל את המדינה ולמלא תפקידו מבלי להיות מוטרד מעניינים חיצוניים. מצד שני, אנו רוצים שהחוק יהיה שווה כלפי כולם, גם כשמדובר בראש ממשלה. מה נעדיף במקרים כאלה?
אם בוחנים את חוקי היסוד, במקרים שבהם ראש מממשלה אינו יכול למלא את תפקידו, עקב חקירה וכדומה, ימלא את תפקיד ראש הממשלה, ממלא מקום שנקבע בממשלה. הבעיה היא שהחוק לא מגדיר רשימת מקרים מפורטת לכך, מה שעלול לפתוח דלת להגשת תלונות במטרה לבצע סיכולים פוליטיים. כמענה לכך, נעשה מאמץ להחיל את ה"חוק הצרפתי" בישראל, המורה להקפיא טיפולים פליליים הקשורים לראש הממשלה, עד לסיום כהונתו, למעט עבירות מין, סמים, אלימות או ביטחון.
החשש הגדול מה"חוק הצרפתי", הוא גלישה לקביעת כללים דומים עבור אישים ציבוריים פחות בכירים כגון שרים וחברי כנסת ואפילו ראשי רשויות מקומיות. חוק כזה, אם היה נכנס לתוקפו, היה מונע הרבה חקירות של מרמה, הלבנת הון, גניבה, הפרת אמונים של שרים וחברי כנסת בעבר שהורשעו.
הפתרון לצמצום השחיתות הפוליטית
בבחינת הנושא, נוכחנו לגלות כי בשום מקרה של שחיתות, לא נקבעו נהלים ברורים לנושא או הכשרות וקורסים שנדרשים למשרה פוליטית/ ציבורית לצורך חידוד של מה אסור ומה מותר בתפקיד. הסבר מוקדם כזה, יכול למנוע גם מקרים שנחשבים היום "בתחום האפור", מבחינת מתנות, טובות הנאה, זירוז הליכים וכדומה.
המסקנה שהתקבלה, היא הטמעת נהלים ברורים לנבחרים, שלגביהם תחול "חובת בקיאות". אלו יוכלו לצמצם את הסיכוי למעורבות בהתנהלות אסורה, וכך, נושא משרה, במידה וייחקר בנוגע לעבירה, לא יוכל לטעון שהוא לא ידע. על-פי דרך זו, הפרת הנהלים או ביצוע עבירה פלילית, תחשב לבעלת חומרה יתרה מאחר "חובת הבקיעות", תבטיח כי נושא המשרה פעל באופן אסור, במודע, ובכך, ניתן יהיה להעלות את רף הענישה, מה שיכול לתרום למיגור תופעת השחיתות.
שחיתות שלטונית היא תופעה בהיקף רחב, המתרחשת בכל מקום בעולם. דרכי ההתמודדות עם התופעה אינן פשוטות, בעיקר כשמקור הם המחוקקים בעצמם. רעיונות כגון "חובת בקיאות" באפשרותן לצמצם את התופעה באופן משמעותי, ואת הסערות במערכת הפוליטית.
