הכלי של חילוט במדינת ישראל, תפס תאוצה חזקה בשנים האחרונות, הן במסגרת החוק לאיסור הלבנת הון, והן במסגרת החוק למאבק בארגוני פשיעה פליליים. אנחנו רואים גם עלייה נוספת במדרגות של המדינה למלחמה בהון השחור, למשל בחוק להפחתת השימוש במזומן או בחוק למניעת מימון טרור וכדומה. מדובר במכשיר דרמטי במיוחד: מרגע שיש "פרוץ" בחקירה משטרתית, סוגרים על החשוד על ידי חילוטים של הרכוש. הבעיה בכלי הזה, הוא שחוק איסור הלבנת הון מחזיק בכלים דרמטיים במיוחד. לפיכך, נדרש אישור פרקליט מחוז לכך, וכן צריך להגיש כתב אישום בתיק תוך 90 יום. הקונסטרוקציה של הפרקליטות במצבים מסוימים, היא שמחלטים רכוש בשווי גם לפי חוק הלבנת הון, אך גם לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש). השילוב של שניהם, מביא לכך שאמנם מחלטים רכוש מאת העבריין, אבל חייבים להגיש כתב אישום תוך 90 ימים.
לאחרונה בית המשפט העביר מסר לפרקליטות בהחלטה בפרשת השוחד בתאגיד "מי אביבים", כי יטיל מגבלות על האופן שבו הפרקליטות עושה שימוש בכלי הזה. בית המשפט אמר למעשה כי לא ניתן לחלט רכוש לזמן בלתי מוגבל (באותו מקרה, רכוש חולט לתקופה של חמש שנים). בית המשפט היה סבור כי עורכי הדין בפרקליטות "שכחו" את מטרתו האמתית של החילוט.
מהי מטרת החילוט?
המטרה של חילוט היא החזרת רכוש, או שווי רכוש לנפגע או למדינה שנפגעת מביצוע עבירה. חילוט הוא השבה הרתעתית, כלומר למנוע מצב שבו חוטא יוצא נשכר, וכי בילעו הבלתי-חוקי של אדם יוצא מפיו. קנס מהווה עונש, ותכלית הטלתו – עונשית. חילוט לעומת זאת אינו עונש, ותכליתו אינה עונשית, אלא "הוצאת בלעו של גזלן מפיו.
משום שהחילוט אינו עונש, בית המשפט העליון עשה הבחנה בין קנס שניתן לאחר הרשעה לבין חילוט שהוא סעד זמני: בחילוט יש לאזן את הצרכים החקירתיים והמשפטיים עם זכויותיו של החשוד או הנאשם, שהרי מדובר באדם שטרם הורשע בדין ועוד עומדת לו חזקת החפות. במקרה הזה, למעשה אפילו לא התחיל המשפט (כאמור, לאחר חמש שנים), מה גם שמדובר במשפט אשר צפוי להימשך לזמן ארוך, עם זימון עדי תביעה רבים (כפי שקורה לא מעט בתיקי שוחד ותיקים של צווארון לבן). נכון שמדובר באדם המסובך בפלילים, אולם אפילו אם החשדות כבדים והראיות טובות, אין בכך כדי לתת "יד חופשית" לפרקליטות לעשות מה שהיא רוצה.
במקרה הזה, משחלפו כבר חמש שנים, והצפי הוא לשנים נוספות של הימשכות התיק, לא סביר שהליך אשר בהגדרה נחשב לסעד זמני, יינתן לתקופה כה ארוכה ובכזאת עוצמה. משום כך, צדק בית המשפט העליון כאשר הפחית את הצו הזמני רק למחצית הסכום שחולט ולא אפשר חילוט של מלוא הסכום.
