בחלק הקודם שעסק ברפורמה במדיניות הענישה בישראל, התייחסנו בהרחבה למתחם הענישה המקובל בעבירות הפליליות. כעת, נשים את הדגש דווקא על המקרים שבהם נכון יהיה לסטות ממתחם העונש ההולם – לקולא ולחומרה כאחד.
מאת עורך דין פלילי שרון נהרי ועו"ד טל אלפרן
הרתעה-בתוך מתחם הענישה בלבד
אם מצא בית המשפט שיש צורך בהרתעה אישית ויש סיכוי של ממש שהטלת עונש מסוים תביא להרתעתו, ניתן להתחשב בשיקול זה, אולם אין לחרוג ממתחם העונש ההולם. נראה כי המחוקק מכיר בעובדה שרוב המקרים הרתעה אינה יעילה ועונש שתפקידו להרתיע ייגזר רק אם יש צורך בהרתעה ספציפית של הנאשם כאשר יש צורך להוכיח שיש סיכוי של ממש שהעונש ירתיע את הנאשם. בלא סיכוי כזה, הרתעה כשלעצמה אינה נימוק. אותו הכלל נקבע בנוגע להרתעת הרבים. יש להראות שיש סיכוי של ממש שהחמרה עם הנאשם אכן תביא להרתעת הרבים וגם במקרה זה אין לסתות ממתחם העונש ההולם. לעיתים לצורך החמרה בענישה המדינה טוענת שמדובר במכת מדינה. טענה זו לטעמנו דווקא תמנע החמרה עם נאשמים, היות ועבירות שהן מכת מדינה כנראה אין דבר שירתיע את הציבור מביצוען. כמו כן עבריין סדרתי אינו נרתע. לפיכך, המחוקק מכיר בעובדה ששיקול ההרתעה צריך להיות משני ביותר.
הצדקה לסטייה ממתחם העונש ההולם-סטייה לחומרה
בית המשפט יהיה רשאי לסתות לחומרה ממתחם העונש ההולם לצורך הגנה על שלום הציבור. במקרה זה יש להוכיח חשש ממשי שהנאשם יחזור לבצע עבירות על פי חוות דעת מקצועית או שיש לנאשם עבר פלילי כבד. המחוקק מסייג ואומר שאין להחמיר בצורה ניכרת עם הנאשם ביחס למתחם הענישה המקובל בעבירות אלה.
הצדקה לסטייה ממתחם עונש ההולם-סטייה לקולא
לאחר קביעת מתחם העונש ההולם, אם בית המשפט מצא שהנאשם השתקם או שיש סיכוי ממשי שהוא ישתקם, רשאי לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם, ולקבוע עונש על פי שיקולי השיקום. לפיכך, חשוב תמיד להראות אופק שיקומי. הדבר נעשה על ידי הפנייה לקבלת תסקיר משירות המבחן.
על בית המשפט בפסק דינו לכתוב גזר דין המנמק את כל השיקולים שהנחו אותו לקביעת העונש ההולם ואת השיקולים שהנחו אותו לסטות ממתחם העונש ההולם.
סיכום
לטעמנו התיקון לחוק עדיין מותיר לבית המשפט שיקול דעת רחב בגזירת עונש של הנאשם. יחד עם זאת הליך גזירת העונש הינו מסורבל יותר. נראה כי לאור העובדה שיש לקבוע מתחם ענישה, המגמה של החוק הינה להחמיר בעונשים ולהגביל את שיקול הדעת השיפוטי. לטעמנו החוק לא עושה זאת בצורה מוצלחת. ישנם יתרונות לסניגור מיומן ברפורמה במדיניות הענישה. החובה לציין בכתב האישום נסיבות מחמירות אותן יש להוכיח מעל לכל ספק סביר מכבידה מאוד על התביעה. כמו כן, התיקון מתווה לסניגור את ההנחיות אשר עליו לתת לנאשם, אשר יכולים להוביל להקלה בעונשו. למרות כוונת המחוקק להחמיר לטעמנו, לא יהיה שינוי משמעותי במדיניות הענישה הנהוגה. החוק מקנה קריטריונים ברורים לסניגור לצורך ערעור על עונש שנגזר. תקיפת הדרך של קביעת מתחם הענישה ההולם היא קלה יותר היות ויש לה כללים שהם יותר ברורים מבעבר ואין מדובר בעניין של הפעלת אינטואיציה בלבד לגבי ערעור על העונש.
