זכות השתיקה של חשוד בפלילים, מעוגנת בחקיקה, בין היתר בסעיף 2(2) בפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), אשר קובע כי אדם הנחקר תחת אזהרה רשאי שלא להשיב על שאלות שהתשובות עליהן יעמידו אותו בסכנת האשמה פלילית. כך גם זכות זו מעוגנת בסעיף 28(א) בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), תשנ"ו-1996, הקובע בין היתר, כי לא יחליט קצין על מעצרו של אדם, לפני שהזהירו כי אינו חייב לומר דבר העלול להפלילו, כי כל דבר שיאמר עשוי לשמש ראיה נגדו וכן כי הימנעותו מלהשיב על שאלות עשויה לחזק את הראיות נגדו.
כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון, זכות השתיקה היא זכות יסוד על חוקתית, אשר נגזרת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולכן, פגיעה בזכות זו אסורה ואף עשויה להביא לסנקציות כלפי רשויות אכיפת החוק, בדמות פסילת ראיות בהליך הפלילי, ביטול כתב אישום ועוד, כפי שהדבר מעוגן בסעיף 56(א) בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, אשר קובע בין היתר, כי בית המשפט רשאי שלא לקבל ראיה שהושגה שלא כדין, לרבות הודעת נאשם, אם שוכנע כי קבלת הראיה במשפט תפגע באופן מהותי בזכות להליך הוגן.
ואולם, יש הטוענים, כי ההגנה על זכות השתיקה ניתנת בהליכים פליליים אשר עוסקים באירועים קלים, ובמקרים אחרים וקשים בעלי דרגת חומרה גבוהה, מתאפשרת פגיעה בזכות השתיקה ואף פגיעה של ממש, לשם הרשעת הנאשם בפלילים.
מצד אחד, זכות השתיקה נועדה להגן על זכויות הפרט, למנוע הודאות שווא ולשמור על זכות יסוד על חוקתית נוספת אשר נגזרת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והיא הזכות להליך פלילי הוגן.
זכות השתיקה משקפת את העיקרון שלפיו “אדם הינו בחזקת חף מפשע אלא אם יוכח אחרת”, ובאה למנוע מקרים של כפייה על נחקר להפליל את עצמו, דבר המסווג כפעולה שרירותית ובלתי הוגנת.
מצד שני, זכות השתיקה עלולה להוות מכשול משמעותי לחקר האמת. כך למשל, במקרים רבים, עבריינים מנצלים את זכות השתיקה כדי למנוע מהמשטרה ומהפרקליטות גישה למידע חיוני, והדבר מביא לפגיעה לא מבוטלת באכיפת החוק.
בין היתר בשל האמור לעיל, בתי המשפט בישראל הכירו בכך שזכות השתיקה אינה מוחלטת. כך למשל, בפסיקות שונות של בתי המשפט בישראל, נקבע כי שתיקה בחקירה עשויה לשמש חיזוק לראיות אחרות כנגד חשוד או נאשם ואף להוביל לתוצאה מרשיעה. בית המשפט העליון קבע זה מכבר, כי נאשם אשר שותק בחקירה, עלול להיחשב כמי שיש לו מה להסתיר, דבר שעשוי לפגוע בגרסתו אשר תימסר, ככל שיעמוד על מסירתה, בתוך כותלי בית המשפט.
אי לכך, לאורך השנים, עלו הצעות להגבלת זכות השתיקה, במיוחד במקרים של ארגוני פשיעה, עבירות ביטחוניות ושחיתות ציבורית. יש הטוענים, כי יש לקבוע סנקציות כנגד חשודים אשר בוחרים לשתוק, או לכל הפחות לאפשר לבית המשפט להסיק מכך מסקנות מפלילות בעניינם.
מנגד, יש אשר מזהירים כי כל פגיעה בזכות השתיקה עלולה להוביל להידרדרות בזכויות הפרט ולפגוע בעיקר בחשודים מוחלשים שאין להם את הכלים להתמודד עם מערכת אכיפת החוק.
בעניין הפגיעה בחשודים מוחלשים, יש לציין כי ייתכן שבעתיד הקרוב, תינתן לחשודים קטינים וכן לחשודים עם מוגבלות שכלית או נפשית, הזכות לנוכחות עורך דין בחקירה הפלילית, כפי שהומלץ בדו"ח הביניים בנושא הודאות שווא בחקירה, שנערך על-ידי הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא ותיקונן. אך לאחרונה, בחודש פברואר 2025, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק אשר תעניק לחשודים קטינים ולכאלה עם מוגבלות, זכות לנוכחות עורך דין בחקירה.
לסיכום, זכות השתיקה היא אבן יסוד במשפט הפלילי, אך ניצול של זכות זו לרעה, עלול לפגוע במאבק בפשיעה החמורה והמאורגנת. השאלה העומדת לפתחם של המחוקקים ובתי המשפט היא כיצד לאזן בין הצורך להגן על חשודים מפני הפללה עצמית לבין הצורך למנוע שימוש לרעה בזכות זו כדי לחמוק מאחריות פלילית.
ייתכן כי הפתרון טמון בגישה מדורגת – שמירה על זכות השתיקה כזכות יסוד על חוקתית, לצד קביעת מקרים מצומצמים וחריגים (כגון פשיעה חמורה ומאורגנת ועבירות ביטחוניות), שבהם תתאפשר פגיעה מסוימת ומבוקרת בזכות השתיקה, כאשר האינטרס הציבורי בשמירה על שלום וביטחון הציבור, ובייחוד בעמדה לדין, גובר על האינטרס של הפרט.
