גדעון סער. צילום מסך מתוך יוטיוב.
חבר הכנסת מסיעת הליכוד גדעון סער, הגיש בשבועות האחרונים הצעת חוק חדשנית, שתאפשר לפסול ראיות שנאספו תוך הפעלת אמצעים פסולים, וכן ראיות נגזרות שנאספו תוך הסתמכות על מידע שהגיע כתוצאה מאותן ראיות שנאספו באמצעים פסולים. אני סבור כי אם הצעת החוק תתקבל, מדובר במהפכה של ממש בנושא של זכויות חשודים ונאשמים, ותביא לכך שהמשטרה תקפיד יותר על זכויות נחקרים בחקירות. כדי להבין נקודה זו, צריך להבין קודם כל, מהי פסלות ראייתית.
פסלות ראייתית
על קצה המזלג, בהפשטה גסה, ובקליפת אגוז, כאשר המדינה מבקשת להגיש ראייה במשפט, בית המשפט מייחס לראייה את משקלה הראוי בהתאם לכל מיני מאפיינים ונסיבות. מלבד מספר מצומצם של מקרים אשר היו קבועים בחוק (סעיף 12 לפקודת הראיות למשל, או סעיף 13 לחוק האזנות סתר), בית המשפט היה נכון באופן עקרוני לקבל כל ראייה שהוגשה בפניו. עם זאת, בפסק דין יששכרוב המכונן מ-2006, אמר בית המשפט שכאשר הופעלו אמצעים פסולים בחקירת החשוד, כמו למשל פגיעה קשה בזכות ההיוועצות של חשוד עם עורך דינו, ניתן לקבוע כי הראייה עשויה שלא לשמש כנגדו אם יואשם, כלומר שלא תהיה קבילה בבית משפט.
חשוב לדעת שחוקרים לא פעם מפעילים אמצעים פסולים בחקירות. בפרשת יוני אלזם למשל, הפעלת המדובב בחקירתו של אלזם, פגעה בזכות ההיוועצות של אלזם בחקירה. משום כך ובעקבות טענות הח"מ, הודאתו של יוני אלזם נפסלה באופן חסר תקדים, מה שבסופו של יום הביא לזיכויו מאשמה.
פסילת הראייה הנגזרת
אם קיימת דוקטרינת פסלות כבר בפסיקה, מדוע נדרש בכלל החוק שהוגש כהצעת חוק כעת על ידי גדעון סער? זאת משום שהפסילה מיששכרוב הייתה פסלות יחסית, וכן התייחסה לראיה עצמה בלבד, ולא לראיות נגזרות שהן תוצר של המידע שנאסף באמצעים פסולים. כאשר החוק לא מתייחס בכלל לנושא של פסלות ראייתית, בתי המשפט נאלצו לייצר בעצמם דוקטרינת פסלות פסיקתית, שלא הולכת עד הסוף כלפי זכויות הנחקרים.
כלל פסלות ראייתי שקבוע בחוק כפי שהוצע כעת, יגדיל את השמירה על זכויות חשודים בהליך, ויאפשר לבית המשפט לשמור יותר על זכויות חשודים. מקרה תקשורתי עם היבט כזה לאחרונה הוא התיק של אפי נווה: שם נפרץ המכשיר הנייד של אפי נווה בצורה לא חוקית על ידי עיתונאית. המידע שנאסף מן המכשיר שימש לאיסוף ראיות על ידי המשטרה כנגד אפי נוה בפרשיות הקשורות במינויים בוועדה למינוי שופטים. אם הצעתו של סער תתקבל, כל ראיה שהיא תוצר של המידע שנאסף שלא כחוק, תהיה פסולה משימוש גם היא באופן אוטומטי, כלומר לא תהיה קבילה בבית המשפט.
מה החשיבות של פסילת ראיות נגזרות? ניקח למשל את פסק דין פרחי. באותו מקרה, מדובר היה בנאשם שנתן דגימת דנ"א לשם יצירת מאגר דנ"א להשוואה במקרה של חקירת עורכת הדין ענת פלינר ז"ל. הובטח לנאשם כי הדגימה שלו לא תשמש לשום מטרה מלבד יצירת המאגר. בפועל, בזכות הדנ"א שנתן פרחי, התגלה כי בעצם היה מעורב בפשע אחר. אמנם הראיה הישירה (דגימת הדנ"א של פרחי) נפסלה, ובהתאם לטענותיו של הח"מ, אף נפסלה ראיה נגזרת (בדל סיגריה של פרחי) באופן חסר תקדים בעליון.
עם זאת, חלק מן הראיות הנגזרות שהושגו עקב המידע שהתקבל תוך שימוש באמצעים הפסולים לא נפסלו, משום שדוקטרינת פרי העץ המורעל לא התקבלה במלואה ביששכרוב, וההרשעה נותרה על כנה. אם הצעת החוק תתקבל, "הפירות" (כלומר, הראיות), שצמחו על עץ מורעל ("אמצעים פסולים") יהיו פסולים גם הם. אם המשטרה תדע שיש סיכון ממשי לפסילת הראיות שהיא תאסוף, ייעשו מאמצים רבים יותר לשמור על זכויות החשודים, וכן ייעשו מאמצים לאיסוף של ראיות עצמאיות ובלתי תלויות, במקום לנסות לכפות בכוח הודאות מחשודים.
