למרבה הצער, בתקופה האחרונה לא עבר כמעט יום אחד מבלי שנחשפנו לפרשת רצח שעלת 10 ה לכותרות. רק השבוע נפתחו מהדורות החדשות עם שתי פרשות: האחת, רצח והתאבדות של בעל ואישה בתל-אביב והשנייה, חזרתו לארץ של אלי כהן, אשר רצח את אשתו בתאילנד – ואף ביתר את גופתה.
אשר על כן, החלטנו להתייחס לעבירת הרצח במשפט הפלילי בשני חלקים – כאשר בחלק הראשון – במאמר שלפניכם נתייחס ליסודות העבירה שחייבת הפרקליטות להוכיח מעבר לכל ספק סביר.
מאת: עורך דין פלילי שרון נהרי ועו"ד טל אלפרן
עבירת הרצח הינה העבירה החמורה ביותר בספר החוקים. העונש בצידה של עבירת הרצח הינו מאסר עולם חובה. מאסר עולם חובה משמעו שנאשם שהורשע בעבירה זו נדון למאסר לכל ימי חייו. לבית המשפט אין שיקול דעת שלא לגזור עונש של מאסר עולם חובה ואם הנאשם הורשע ברצח הוא נידון לכל ימי חייו. הנשיא, במסגרת סמכות החנינה שלו, יכול לקצוב את עונשו של הנאשם ובמרבית המקרים הנשיא אכן קוצב את העונש. ידועים מקרים של עבירות טרור חמורות, או מקרהו של יגאל עמיר בהם הנשיא סירב לקצוב את העונש של הנדון למאסר עולם חובה.
רצח בכוונה תחילה
כמו כל עבירה פלילית,כך גם לעבירת הרצח יסוד פיזי ויסוד נפשי, שני יסודות מצטברים שאותם חייבת להוכיח הפרקליטות על מנת לגבש אישום פלילי. היסוד הפיזי בעבירה הוא מעשה הגורם למותו של אדם. לצורך הוכחת היסוד הפיזי על התביעה להוכיח שמעשהו של הנאשם הוא הסיבה למותו של הקורבן. ללא קשר סיבתי בין המעשה לתוצאה יורשע הנאשם בניסיון לרצח אם יוכח כי הנאשם במעשיו התכוון להביא למות הקורבן.
היסוד הנפשי בעבירת הרצח הינו כוונה תחילה. כוונה תחילה נבדלת מן הכוונה הספונטני. על מנת לקבוע האם התקיים בנאשם היסוד הנפשי של כוונה תחילה, על התביעה להוכיח 3 יסודות:
1. הכנה – היות ומדובר בכוונה תחילה על התביעה להראות כי הנאשם הכין עצמו נפשית לצורך ביצוע העבירה. היות ובהרבה מקרים של עבירות המתה אין הכנה נפשית לפני ביצוע מעשה ההמתה הפסיקה צמצמה את מושג ההכנה ליסוד פיזי של הכנת מכשיר, כאשר גם הנפת היד לעבר הקורבן יכולה להיחשב כהכנה להמית.
2. החלטה להמית – אין זה מספיק להראות כי הנאשם צפה את האפשרות שמעשהו ימית את הקורבן. על התביעה להוכיח מעל לכל ספק סביר כי לפני מעשה ההמתה, גמלה בלבו של הנאשם ההחלטה להמית את הקורבן. יחד עם זאת בית המשפט משתמש במקרה זה בחזקה הניתנת לסתירה לפיה כל אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות הנובעות ממעשיו. בית המשפט יבדוק את הראיות המקימות חזקה זו וראיות הבאות לסתור אותה. במקרה זה בית המשפט יבדוק באמצעות איזה כלי נפגע הקורבן, מספר הפעמים בהם הקורבן נפגע, המקום בגוף בו נפגע הקורבן. מנגד אם למשל אם הייתה נסיגה מצידו של הנאשם לאחר המעשה הממית מדובר בנסיבה היכולה לשלול את ההנחה שהנאשם החליט להמית את הקורבן.
3.העדר קינטור מצד הקורבן – על התביעה להראות כי ההחלטה להמית אינה תוצאה של קנטור מצידו של הקורבן. הפסיקה קבעה כי על הקינטור להיות משמעותי. לקנטור שני מבחנים: סובייקטיבי ואובייקטיבי. על פי המבחן הסובייקטיבי על התביעה להוכיח כי הכוונה להמית לא באה עקב התגרות משמעותית מצד הקורבן. על פי המבחן האובייקטיבי על התביעה להוכיח שבאדם מן היישוב, באותן נסיבות, לא הייתה נוצרת הכוונה להמית עקב התגרות מצד הקורבן. אם ישנה אפשרות סבירה שאדם מן היישוב היה ממית את הקורבן עקב ההתגרות המשמעות היא שלא מתקיים יסוד הכוונה תחילה ולכן מדובר בכל היותר בכוונה ספונטנית. הפסיקה פירשה את הגנת הקינטור מצמצום ורק מעשה קינטור משמעותי ביותר יביא את בית המשפט למסקנה שלא התקיים יסוד הכוונה תחילה בנאשם.
