לאחרונה הרחיב בית המשפט העליון את הגדרת המונח "חדירה למחשב" והתאים אותו לעידן הנוכחי, בו באמצעות האינטרנט עושים אנשים שימוש תדיר במחשב ובאפליקציות שונות לצורך ניהול אורח חייהם. כך למשל, תשלומים, ארנקים "וירטואלים" ומידע אישי נוסף מצויים על גבי המחשב שלנו ואנו עושים בכולם שימוש כמעט יומיומי.
מהיום – מספיקה החדירה למחשב כדי לעבור עבירה
בעבר, חדירה למחשב נחשבה לכל פעולה המשנה את המידע הצפון במחשב, אף אם הוא בלתי נראה, דהיינו פעולה אשר בכוונתה להוות שינוי בתוכן השמור לנו במחשב באמצעות תוכנה או בכל אמצעי אחר. פסיקת בית המשפט העליון הרחיבה את ההגדרה, כך שהיא מתייחסת גם לכל כניסה ממחשב אחד למחשב שני, אף אם השינוי הוא בלתי נראה ומטרתו איננה בהכרח החדרת תוכנה כזו או אחרת לחילוץ מידע. כל כניסה שכזו משאירה חותם במחשב בצורת "שורה" כתובה ומשכך נחשבת לחדירה. כמובן שפעולה זו תיחשב לעבירה באם אין הסכמה של בעל המחשב לאותה כניסה.
באשר לאוכלוסייה הצפויה לסכנה מפני ביצוע העבירה, הרי שיש לבחון כל מי שעיסוקו בהעברת מידע באמצעות המחשב. כלומר: מה טיב הפעולה אותה הוא מבקש להעביר באמצעות המחשב. אם חברה מסוימת או אדם מסוים, משווקים או נכנסים למחשב של אחר במטרה לדלות ממנו פרטים על אודות המשתמש וזאת מבלי לקבל את רשות המשתמש, הרי שיש בכך עבירה על החוק. במקרה שכזה, מומלץ להתייעץ עם עורך דין פלילי העוסק בעבירות מחשב וסייבר.
חדירה ללא רשות פוגעת בחופש הפרט
השוני בהגדרת המונח "חדירה לחומר מחשב" מקורו בעצם בכך שכיום החברה משתמשת באמצעים ממוחשבים יותר ויותר לביצוע פעולות רבות, המתעדות פרטים אישים שאמורים להיות מסווגים מהכלל ולכן, חדירה ללא רשות פוגעת אנושות בחופש הפרט וחושפת מידע אישי אודות המשתמשים מבלי שאלו הסכימו לכך או רוצים בכך.
יש לזכור כי חדירה שכזו למחשב אף עולה לכדי תוצאות היכולות להיות מסוכנות. לדוגמא, כניסה שכזו הדולה פרטי חשבונות בנק. משכך, עורך דין פלילי יבחן כל מקרה יבחן לגופו בהתאם למניע שלשמו בוצעה החדירה. בית המשפט יבדוק מה הייתה טיבה של החדירה למחשב, מה ביקשו להשיג בכך ואיזה מידע נחשף בעקבות כך. בהתאם לאלו תיקבע חומרת המעשה כאמור.
חשוב לציין כי המונח הורחב על מנת להכניס לתוכו את המציאות הקיימת ואין בה על מנת להחמיר את העבירה או להקל בה, אלא להתאימה למציאות.
עו"ד פלילי המייצג אדם הנאשם באישום מעין זה, יצטרך לבחון את חומר הראיות ואת טיב הפעולה – האם נעשתה באמצעות תוכנה מיוחדת, מה מטרתה של אותה כניסה למחשב, האם נעשתה בזדון או בטעות, מה היקף המידע והיקף הפעילות של הנאשם וכמובן מהו הנזק שנגרם כתוצאה מאותה החדירה. בית המשפט העליון מבדיל בפסיקתו בין כניסה למחשב שהנה זוטי דברים, דהיינו מינורית וללא כוונת זדון, לבין חדירה שמשמעותה כניסה ביודעין למאגרי מידע של אחר ללא רשות.
