התחום של עבירות מין מתפתח כל הזמן, לאור השוויון במעמד זכויות נשים, התפתחויות חברתיות שונות ומחקרים משפטיים וסוציולוגיים. עבירת האינוס הורחבה בסוף שנות ה-80, כך ששונה נוסח סעיף האינוס מחוק העונשין מ"הבועל אישה נגד רצונה", ל-"שלא בהסכמתה החופשית", כלומר המשמעות היא שבוטלה דרישת ההתנגדות לאונס. כמו כן, בוטל ״חריג הנישואין״ מעבירת האונס (בעבר, החוק היה מנוסח כך שבעל לא יכול היה לאנוס את אשתו).
רפורמה נוספת בתחום של עבירות מין המתפתח ללא הרף, היא ההכרה בעבירות של ניצול מיני ביחסי סמכות. סעיף 346 (2)(ב) לחוק העונשין, אוסר על קיום יחסי מין עם אישה בגירה, ״תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות או עקב הבטחת שווא לנישואין תוך התחזות כפנוי למרות היותו נשוי״. העונש הינו שלוש שנים, כלומר רחוק מן העונש המחמיר על עבירת האינוס, אבל עדיין, החוק הפלילי מכיר בכך שניצול פערי כוחות בעבודה, בשירות צבאי או אף תוך הבטחת שווא לנישואין, מהווה עבירה פלילית, גם אם שני הצדדים בגירים.
אין פירוש הדבר שיחסי מין בין שני בגירים במקום עבודה הינם יחסים אסורים. הם יכולים להיות מותרים, גם אם יש הבדלי מעמדות בין הצדדים (אם נניח, מדובר ביחסים בין מעביד לעובדת). החוק הפלילי אוסר רק את המצב שבו היחסים נבעו כתוצאה מניצול המעמדות, כלומר המעביד או הבוס או הסמכות או מי שזה לא יהיה, ניצל את עליונותו ההיררכית כדי לגרום לכפופה שלו לקיים איתו יחסי מין. מה שיוצר את העבירה הוא לא פערי החוק לכשעצמם, אלא הניצול שלהם לצורך יחסי מין.
ע"פ 115/00 טייב נ' מדינת ישראל עסק במקרה של פיזיותרפיסט שקיים מגע מיני עם מטופלת שלו. באותו מקרה המטפל זוכה מעבירת האינוס, אולם בית המשפט הכיר ב"חלל תודעתי" ("מעין־חשד"), שהינו "אדישות מצד הנאשם לשאלה ההסכמה של הצד השני, והוא הורשע בניצול מצב המונע התנגדות (בעקבות מקרה טייב, תוקן ב-2001 שוב חוק העונשין, כך שירדה הדרישה של הפעלת כוח לצורך עבירת האונס).
הטרדה מינית ויחסי מין בעבודה
ישנה מערכת יחסים בין העבירה של ניצול מיני ביחסי סמכות, לעבירה של הטרדה מינית במקום העבודה. המוקד של ניצול יחסי מרות בעבודה, היא הפגיעה המינית בעובדת. אם הבוס איים על עובדת והיא לא שכבה איתו, אין עבירה.
העבירה דורשת "מגע מיני" תוך ניצול יחסי מרות. בהטרדה מינית לעומת זאת, השאלה היא אם הייתה "התניה", כלומר, ״אם את רוצה להתקדם, את צריכה לשכב איתי״. גם אם ההתניה לא הובילה למין, עצם ההתניה היא עבירה של הטרדה מינית. החוק למניעת הטרדה מינית בסעיף 3(א) הטרדה מינית תהיה כאשר מוגשות הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות. אולם במצב של יחסי מרות, כמו בעבודה למשל, הטרדה מינית תהיה גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות או בהתייחסויות האמורות.
החידוש בחוק למניעת הטרדה מינית, הוא בכך שהוא יצר גם עוולה אזרחית כלפי מעבידים, לצד העבירה הפלילית. מעסיקים לא פעם נאלצים להתמודד גם עם הליך פלילי, וגם עם תביעה אזרחית שמוגשת כלפיהם מטעם עובדות הטוענות להטרדה מינית. בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 274/06, קבע כי מערכת יחסים מינית בין ממונה לעובדת יכולה להיחשב כהטרדה מינית תוך ניצול יחסי מרות. גם היענות של ממונה ליוזמתה של מי שכפופה לו לפיתוח קשר כלשהו עמו, יכולה להיחשב ניצול יחסי מרות. מנגד, לאחרונה ביטל בית הדין הארצי לעבודה פסק דין של בית הדין האזורי שפסק פיצויים משמעותיים של יותר ממיליון שקלים: השופטים בבית הדין הארצי קיבלו את הערעור, וקבעו שלא התקיימו יחסי מרות בין הצדדים, וגם אם התקיימו יחסים כאלה, עדיין מדובר ביחסים שהיו בהסכמה.
חשודים או נאשמים בעבירה של ניצול מיני ביחסי סמכות? צרו קשר עם עורך דין פלילי המתמחה בתחום.
