גל האלימות אשר שוטף את ישראל איננו פוסק ונראה כי משרד המשפטים מנסה למצוא דרכים להתאים את רף הענישה למצב הקיים. בימים האחרונים, נידונה אפשרות לקביעת סעיף רצח מדרגה שנייה בספר החוקים של מדינת ישראל. מה משמעות הדבר?
צפו בסיקור חדשות ערוץ 10, בנושא ההחלטה על סעיפי האישום במקרי האלימות האחרונים:
העונש הקבוע כרגע לרצח, בסעיף 300 לחוק העונשין, הינו מאסר עולם חובה. פירוש הדבר הינו, שמרגע ההרשעה ברצח, לא יכול בית המשפט לגזור עונש אחר ועל הנאשם לבלות את שארית חייו בבית הכלא. בפועל, נשיא המדינה נוהג לקצוב את עונשם של האסירים אשר הורשעו ברצח.
מתחת לעבירת הרצח, ישנה ה"הריגה", אשר הרצח המקסימלי בגינה הינו 20 שנות מאסר. לאור הלך הרוחות, ניתן להעריך, בהערכה גסה, כי העונש אשר יקבע לרצח מדרגה שנייה, יהיה גבוה יותר מהעונש על הריגה.
אחת הסיבות הראשיות לניסיון הוספת סעיף זה, הינה לשימוש במקרים בהם הסיטואציה איננה עונה לחלוטין על הגדרת החוק לעבירת רצח, אך מצד שני הגדרתו כ"הריגה" הינה מקלה מדי ולא נכונה גם היא.
בקרוב, ייכנס לחוק העונשין, תיקון בנושא ענישה. על פי התיקון, השיקול שמקבל משקל זניח הינו הרתעת הרבים, כנראה מתוך הבנה של המחוקקים שענישה אינה מרתיעה את הרבים מפני ביצוע עבירות. עיקרון העל שאומץ בתיקון זה הוא עיקרון ההלימה. המשמעות של עיקרון זה הוא שעל העונש שמוטל להיות הולם ביחס המעשה שבוצע. דהיינו, החברה דורשת מנאשם גמול ראוי בגין המעשה שהוא ביצע.
לעניות דעתי, ענישה אינה מרתיעה. הסיכוי היחיד להרתיע הינו הגברת הסיכוי לתפיסת עבריינים על ידי נוכחות משטרתית מוגברת. עונש של 8 שנות מאסר מרתיע כמו עונש של 20 שנות מאסר ומבצעי עבירות לא נותנים את הדעת למספר כאשר הם מבצעים עבירות אלימות. הרתעה יכולה להועיל בעבירות כלכליות, היות ואדם שמבצע עבירות כלכליות עושה שיקולים של סיכון מול סיכוי.
