מתוך "ידיעות אחרונות" (13.8.10) – לחצו להגדלה
השחרור של חיים פרלמן תפס כותרות בעיתוני סוף השבוע ורציתי להוסיף את הזוית האישית שלי לסיפור, כאחד מעורכי הדין שייצגו אותו לאחר שנעצר.
אין ספק שמעצרו של פרלמן היה מוקדם מדי ולא מבוסס. נראה כי מעצרו בוסס בעיקר על מידעים מודיעיניים ועל אמירותיו לחוקרי השב"כ טרם מעצרו. יש לזכור כי מידעים מודעיניים מביאים לא פעם למעצרם של חשודים, אולם רבים מהמידעים האלה נחשפים כבלתי אמינים או כאלה שסותרים אחד את השני – ולפיכך משקלם נמוך.
על המערכת השיפוטית לשים לנגד עינה כי אין לעצור חשוד רק על סמך מידע מודעיני. אילו עושים זאת, צריך שתהיה ביקורת ופיקוח צמודים ביותר, ובמידה ואין התפתחויות בחקירה – יש להורות על שחרור.
השופטת בדימוס, דליה דורנר, בהיותה בבהימ"ש העליון, כתבה מאמר בדבר מעצר חשוד על סמך מידע מודעיני והדגישה כי לדעתה אין לעצור חשוד רק על סמך מידע זה.
אין ספק כי מעצרו של פרלמן נועד כדי לשבור את רוחו ולחלץ מפיו הודאת שווא. גם הגישה שלא לתת לפרלמן להיפגש עמי כעורך דינו היתה דרקונית ואין לי אלא להפנות להחלטת ביהמ"ש העליון שקיבל את העירעור שהגשתי ואיפשר לי להיפגש עמו.
גם הטענות הקשות של פרלמן בדבר קשירותיו לכסא שעות ארוכות והתעללות בו צריכות להיבדק. אין לי אלא לשמוח על שחרורו וכולי תקווה כי שיטות החקירה של השב"כ יפוקחו בעזרת מנגנון חיצוני בעתיד. כך נוכל למנוע מצבים של התעללות בחשוד.
