לאחרונה כתבה פרופ׳ רות גביזון, כלת פרס ישראל למשפט, טקסט נוקב לעניין ניהול תיקי נתניהו בתקשורת:
״אני חוששת שאכן אין לנתניהו סיכוי לקבל משפט צדק. היה יותר מדי משפט עיתונות. אבל עכשיו קשה מאוד לסיים את זה בדרך אחרת. זו טרגדיה לביבי אבל גם דבר מאוד לא טוב למדינה ולחברה. אני הייתי מאוד שמחה אם אפשר היה למצוא מסלול שיסלק את התביעות הפליליות. אבל זה בהחלט לא פשוט. מהתנגשויות כאלה לא יוצא טוב. אין בהן מנצחים״
קשה לחשוד בפרופ׳ גביזון שהיא מעריצה מוטה של נתניהו. גביזון נחשבת לאשת שמאל ופעילה שנים ארוכות באגודה לזכויות האזרח. דווקא משום כך, דבריה של גביזון מהדהדים כל כך חזק: מדובר במשפטנית עם מוח חריף וביקורתי במיוחד, והיא תוקפת חזיתית את ההליך התקשורתי המתנהל נגד נתניהו. אני סבור, כי יש לא מעט צדק בדבריה.
הרשות הרביעית פוגעת בתפקוד הרשות השופטת
אין ספק שתיקיו של נתניהו התנהלו ברובם בתקשורת. הדבר פוגע בתחושות הציבור ביחס להליך ובהליך הבחירות לכנסת. כמו כן, הפרסומים פגעו בעיקר באופן ישיר בהליך המשפטי וכן בשימוע שבוצע לנתניהו, שנראה כי הושפע לא מעט מן הפרסומים בתקשורת, שהרי פורסמו ללא הרף ראיות מן התיק, עוד כאשר היה בשלבי חקירה במשטרה.
אני מצטרף לדבריה של גביזון בעניין: תהליכים משפטיים מתהווים, כמו הנושא של תיקי נתניהו, לא צריכים להתפרסם בתקשורת. הדבר אף מעוגן בסעיף 71 לחוק בתי המשפט, העוסק בעקרון הסוב יודיציה, כלומר איסור של פרסום תקשורתי כזה או אחר דעה או לדווח על הליך משפטי תלוי ועומד לפני שנפסק הדין (סוב יודיצה, הינו מונח מלטינית, sub judice, שמשמעותו המילולית הינה ״תחת משפט״. כלומר הכוונה לאיסור פרסום מה שנמצא תחת הבדיקה של בית המשפט). למרות החוק המפורש הקיים לגבי איסור הסוב יודיציה, בפועל, במדינת ישראל כמעט ולא עושים בסעיף החוק הזה שימוש, למרות שבפועל הוא מופר באופן תדיר.
