זכויות נאשם:
1.אין לדון נאשם בפלילים שלא בפניו- לכלל זה קיימים מספר חריגים כגון: שפיטת נאשם בפלילים בעבירות קלות מסוג חטא ועוון לאחר שהודה בהם, ניהול המשפט בהעדר הנאשם, לאחר שבקש זאת ובנוכחות סנגורו, שפיטת נאשם שלא בפניו מטעמי בריאות ועדות מתלונן/ נפגע בעבירות מין. כמו כן ניתן למנוע את נוכחותו של הנאשם בדיון בביהמ"ש וזאת כאשר הוא מפריע ומפר את הסדר בדיונים.
2. זכות השתיקה- לכל אדם זכות שלא לומר דבר העלול לשמש ראייה לחובתו בהליך פלילי. בהליכי חקירה- אדם אינו חייב להשיב על שאלות שהתשובות עליהן יכולות להעמידו בסכנת אשמה.
בהליכי משפט- אדם אינו חייב למסור ראייה אשר יש בה הודיה בעובדה שהיא יסוד מיסודות העבירה שבה הוא מואשם או עשוי להיות מואשם. כאשר אדם עושה שימוש בזכותו לחיסיון מפני הפללה עצמית – שתיקתו אינה יכולה לשמש חיזוק כנגדו.
אולם זכות השתיקה אינה חלה על שיתוף פעולה מצד החשוד בהליכי חקירה כגון זכות לסרב להיבדק בדיקות רפואיות או סירוב להשתתף במסדר זיהוי. כאשר החשוד מסרב לשתף פעולה בהליכי חקירה הדבר עשוי לשמש חיזוק לראיות התביעה כנגדו.
3. זכות העיון- מייד עם הגשת כתב אישום קמה לנאשם ולסנגורו זכות לעיין בחומר החקירה וברשימת החומר שנאסף ונמצא בידי התביעה ולהעתיקו. בעיקרון אין לתביעה זכות מקבילה לעיין בחומר הראיות של הנאשם אולם ביהמ"ש רשאי להעניק לתביעה זכות עיון בעדויות מומחים מטעם ההגנה.
כאשר התביעה לא מכבדת את זכות העיון בחומר הראיות, רשאי הנאשם לפנות לביהמ"ש שאליו
הוגש הכתב אישום, בבקשה לעיין בחומר החקירה.
4. חובת מינוי סנגור- בעבירות שיפורטו להלן חייב ביהמ"ש למנות סנגור לנאשם: כאשר הנאשם עבר עבירה שדינה 10 שנות מאסר או יותר, כאשר הנאשם בן פחות מ- 16 בעת הדיון והוא נידון בבימ"ש שאינו בימ"ש לנוער , כאשר הנאשם חרש\ אלם\ עיוור או קיים חשש שלקוי בשכלו או בנפשו ובדיון במעצר עד תום ההליכים.
בכפוף לאמור לעיל לא קיימת חובת מינוי כאשר הנאשם אינו משתף פעולה עם הסנגור שמונה או כאשר ביהמ"ש סבור כי אין במינוי כדי להועיל.
5. כאשר נאשם אינו מיוצג ע"י עו"ד מוטלת על ביהמ"ש חובה מוגברת לשמור על זכויותיו
ולהנחותו בנוגע לשמירת זכויותיו. ביהמ"ש יקפיד לעזור לנאשם בחקירת העדים, בהזמנתם,
בשמיעת טענות ובהקפדה שהתביעה לא תחרוג מגבולות המותר.
6. לאחר הגשת כתב אישום כנגד הנאשם, ביהמ"ש שואל את הנאשם מה תשובתו לאישום קרי האם הוא מודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום.
במקרה זה, לנאשם עומדות האפשרויות הבאות: לא להשיב לכתב האישום , לכפור, להודות בעובדות כתב האישום או להוסיף עליהן. אולם על הנאשם לזכור כי הימנעות מלהשיב לאישום יכולה לשמש חיזוק לראיות התביעה.
כמו כן הנאשם יכול לבחור שלא לקיים פרשת הגנה כלל והדבר לא יביא להרשעתו משום שביהמ"ש יבדוק האם עמדה התביעה בנטל ההוכחה הדרוש שהינו מעבר לכל ספק סביר.
