(בצילום: יונתן אוריך. קרדיט: Jonatanu)
בשבוע שעבר נחשף הציבור לפרשת נלווית לתיקים הפליליים של ראש הממשלה. על פי החשד, יועציו של ראש הממשלה נתניהו, יונתן אוריך ועופר גולן, נחקרו לגבי הטרדת עד המדינה בתיק 4000, שלמה (מומו פילבר). הדבר החריג שהתרחש בעת חקירתם, הוא שבזמן החקירה, הוחרמו המכשירים הניידים של שני היועצים ללא רשותם, וללא צו שיפוטי מתאים לכך מבית המשפט. בדיון שהתקיים לקבלת צו לחיפוש בניידים של החשודים בבית המשפט, קיבל בית המשפט את בקשת המשטרה, אך עם זאת קיבל את טענותיהם של יועציו של נתניהו, על כך שנפגעו זכויותיהם בחקירה.
החרמת רכוש בהליך פלילי, במיוחד טלפון של חשוד או עד, לא יכולה להיעשות כדבר של מה בכך, במיוחד לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכן לאור הוראות סדר הדין הפלילי לעניין תפיסת מסמכים וחפצים. הליך של תפיסת טלפון ללא הוצאת צו שיפוטי, כאשר יש הזדמנות להוציא צו שיפוטי מבעוד מועד, מהווה פגיעה בדמוקרטיה: זכויותיהם של חשודים ונחקרים, הן מאושיות היסוד של משטר דמוקרטי. הדעת מתקשה לקבל מצב, בו ניתן היה להוציא צו שיפוטי כדין, אולם המשטרה במחדלה נמנעה מלעשות כן, ובכל זאת החרימה את אותם טלפונים ניידים. מעבר לפגיעה בדמוקרטיה, יש בכך פגיעה חמורה בפרטיות של אדם על ידי משטרה, שהרי אנו חיים בתקופה שבה הטלפון הנייד של אדם הוא כל עולמו (ולכן, גם אם ניתן צו שיפוטי לחיפוש במכשירים הניידים של חשודים, הצו צריך להיות מוגבל לחיפוש רק ככל שהדבר נוגע לחשדות, ולא אישור גורף לעשות חיפוש מקיף במכשיר הנייד).
צורת התפיסה של הראיות, אם אכן יהיו ראיות לעבירה פלילית ואכן יוחלט בסופו של יום על הגשת כתב אישום, עשויה להביא לפסילת הראיות משימוש במשפט, או לכל הפחות פגיעה במישור המשקל הראייתי של אותן ראיות (כלומר, כוחן במשפט יהא חלש יותר). לשם כך, עשוי יהיה בית המשפט להזדקק להלכת בן חיים, אשר החילה את דוקטרינת הפסילה הפסיקתית על ראיות חפציות (כלומר: בפס"ד בן חיים, נקבע כי ניתן לפסול ראיה חפצית [כלומר, שאינה עדות או הודאה] שהושגה על ידי המשטרה, כאשר בדרך השגת הראיה, נפגעה זכות הנאשם להליך הוגן). לאור הסיכון לפגיעה בזכויות נחקרים וחשודים מחד, והסיכון לפסילת ראיות על ידי המשטרה מאידך, ראוי שבתחנות משטרה, יהיה נציג משפטי מומחה לראיות בכל רגע נתון, שינחה שוטרים כיצד להקפיד על זכויות נחקרים, בין אם בתיקים מתוקשרים ובין אם בתיקים פשוטים.
