מגמה מסתמנת באכיפה בינלאומית של פשיעה: צעירה אמריקאית חרדית התלוננה לפני כעשור על עבירות מין שבוצעו בה ובאחותה על ידי חרדי בן הקהילה בשנת 2010. ביום הגשת התלונה, אשתו של הפוגע לכאורה, עזרה לו להימלט מן מארה"ב והוא ברח לישראל בחסות חוק השבות. בשנת 2015 הוגשה בקשה להסגרתו של הפוגע, והוא אותר רק בתחילת החודש בכולל בתפרח. לאחר שאותר, הוגשה בקשה להסגרתו על ידי המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. העצור הינו בן 65, ובמחלקה הבינלאומית בפרקליטות מבקשים להכריז עליו כבר הסגרה לארה"ב, בקשה שצפויה להתקבל.
אנחנו שבים ורואים מקרים בהם ארה"ב פונה לישראל גם שנים רבות לאחר שהעבריינים נמלטו, וגם מקרים הפוכים, בהם ישראל מבקשת את שיתוף הפעולה בארה"ב לאיתור פושעים נמלטים. המטרה העיקרית של מדינות מערביות בהקשר הזה, היא להימנע מהפיכה למעין מדינת מקלט לפושעים נמלטים. אחד הדברים האחרונים שמדינת ישראל רוצה, היא להפוך למדינת מקלט לעבריינים יהודים בחסות חוק השבות. חוק ההסגרה מאפשר להסגיר לפי קריטריונים מסוימים: למשל, המעשים צריכים להיחשב כעבירה הן במדינת ההסגרה והן בחוק הישראלי (במקרה דנן, ברור שהמעשים מהווים עבירה בשתי הטריטוריות). כמו כן, יש כללים של התיישנות, תקנת הציבור ועוד. עוד חשוב לציין כי במדינות שלהן אין הסכמי הסגרה, ניתן לבקש בקשה להסגרה אד הוק של אדם מסוים באופן מיוחד.
