עברית
English
השאלה שעמדה במרכז ההליך הייתה אם האיסור שבסעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ״ב-1982 מתמצה בשימוש ״טכני״ מטריד במתקן בזק, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, או שמא יש רלוונטיות גם לתוכן הדברים המועברים באמצעותו.
בית המשפט העליון קבע כי התוכן והצורה שלובים זה בזה ויוצרים יחד את ״ההטרדה בשלמותה״, וכי כל מקרה ייבחן לגופו — הן במדד כמות ההטרדות והן במדד תוכנן. עוד נקבע כי אמצעי הטלקומוניקציה לא נועדו אלא להעברת מסרים, ולכן הפרדה בין השימוש הטכני במתקן לבין התכנים המועברים בו היא מלאכותית. האיזון מול חופש הביטוי נעשה בהתייחסות פרטנית לתכנים, ולא בהחרגה גורפת של כל התבטאות מילולית מתחום העבירה.
פסק הדין פורסם בפ״ד ס(2) 70 והוא ההלכה המנחה בפרשנות עבירת ההטרדה בחוק התקשורת.
את המבקשת ייצג עו״ד שרון נהרי.
