עברית
English
הערעור נסב על הכרזתו של המערער כבר הסגרה לארצות הברית בגין עבירות של יבוא והפצת סמים. שתי טענות מרכזיות עמדו לדיון: כי לא קיימות ראיות מספיקות לצורך ההסגרה, וכי לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי נשפט המערער והורשע בהיעדרו בבלגיה — ומכאן טענת הסיכון הכפול.
בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לצורך הליכי ההסגרה, וכי טענת הסיכון הכפול אינה עומדת כסייג. עוד נקבע כי אין להניח שלאחר ניהול משפט בארצות הברית יוסגר המערער לבלגיה לריצוי העונש שנגזר עליו שם בהיעדרו. ההסגרה נמצאה תואמת את אמות המידה שבחוק, מידתית ולתכלית ראויה, למדינה שאליה מופנות מירב זיקות העבירה.
פסק הדין נוגע בשאלות שחוזרות כמעט בכל תיק הסגרה: קבילות ראיות שנאספו על ידי רשויות זרות, סייגים סטטוטוריים להסגרה, והיחס בין הליכים מקבילים בכמה מדינות. אלה גם הסוגיות שעולות בתיקי אינטרפול ופשיעה בינלאומית.
את המערער ייצגו עו״ד שרון נהרי, עו״ד מיטל דנינו ועו״ד ליבת אביטל-אזולאי.
