משקלן של טביעות אצבע כראיה לכאורה ועבירות נשק כעילת מעצר עצמאית

העורר הואשם בעבירות של החזקת רכוש גנוב והחזקת נשק שלא כדין, ובית משפט השלום הורה על מעצרו עד תום ההליכים. הערר לבית המשפט המחוזי נדחה, ומכאן הערר לבית המשפט העליון.

בית המשפט קבע כי טביעת אצבע שנמצאה על חפץ, כשאין הסבר סביר להימצאותה שם, היא ראיה שמשקלה רב ויכולה לבסס הרשעה כראיה יחידה — ולכן גם לשמש ראיה לכאורה לצורך מעצר. עוד נקבע כי לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ״ו-1996, עבירה בנשק באה בגדר ״עבירת ביטחון״ המקימה עילת מעצר עצמאית, ושכאשר שתי העילות כרוכות יחד רק במקרים חריגים ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופה.

פסק הדין פורסם בפ״ד נח(2) 577 ומצוטט מאז בשאלת משקלן של ראיות פורנזיות בשלב המעצר.

את העורר ייצגו עו״ד יורם שפטל ועו״ד שרון נהרי.

לקריאת פסק הדין המלא (בש״פ 10028/03 · פ״ד נח(2) 577)