עו״ד שרון נהרי בוואלה: גבולות השימוש המשטרתי בדגימת DNA

בטור שפרסם במדור הדעות של וואלה עוסק עו״ד שרון נהרי בשאלה מתי רשאיות רשויות האכיפה להשתמש במידע גנטי שנאסף לצורך אחר. נקודת המוצא היא הדיווח בוואלה על חשד שבמרכז הרפואי קפלן נלקח דם ממטופלים במסגרת מחקר בלי הסכמה מדעת. לדבריו, השאלה רחבה מהמקרה הזה: דגימה שנמצאת בידי מוסד רפואי אינה הופכת למאגר שהמשטרה רשאית לשלוף ממנו, ודם שנלקח לצורך טיפול אינו היתר לשימוש חקירתי.

העיקרון שנהרי מציב פשוט: הסכמה למסור דגימה ניתנת למטרה מסוימת, ואינה הסכמה לכל שימוש עתידי בה. מי שמוסר דגימת רוק כדי לשלול את מעורבותו באירוע אחד לא הסכים שהפרופיל שלו יוצלב עם תיקים אחרים. במקרה כזה השאלה אינה רק אם בדיקת ה-DNA מדויקת, אלא אם המשטרה פעלה בסמכות, לפי החוק ובגבולות ההסכמה שניתנה לה.

הדוגמה המרכזית בטור היא פסק הדין בעניין איתן פרחי (ע״פ 4988/08), שבו ייצג נהרי בערעור יחד עם עורכי דין נוספים. פרחי מסר דגימת רוק בחקירת רצח, אחרי שהובטח לו שהיא תשמש לחקירה הזאת בלבד. הבדיקה שללה את מעורבותו, אבל בהמשך הושוותה הדגימה לממצאים מזירות של עבירות מין ושימשה לקשור אותו אליהן. בית המשפט העליון קבע שהדגימה הושגה שלא כדין ופסל אותה, ופסל גם דגימה נוספת שהופקה מבדל סיגריה בשל זיקתה ההדוקה לראיה הפסולה. נהרי מקפיד לציין שראיות אחרות בתיק, כמו נתוני איכון ואמרות שנמסרו אחרי המעצר, נותרו בעינן, ולכן ההרשעה לא בוטלה כולה. מה שנקבע בבירור הוא שראיה גנטית שהושגה תוך הפרת הבטחה אינה יכולה לשמש להרשעה.

לדבריו, הפגיעה בפרטיות אינה מסתיימת בנטילת הדגימה. פרופיל DNA הוא מידע אישי רגיש, והצלבתו עם תיקים נוספים עלולה לקשור אדם למקומות ולאירועים בלי שהסכים לכך. לכן הוא מציע לבחון כל שלב בנפרד: האם הייתה סמכות ליטול את הדגימה, האם ניתנה הסכמה בכתב, חופשית ומודעת, מה בדיוק הוסבר לנבדק, לאיזה מאגר נכנס הפרופיל, אילו הצלבות בוצעו ועל איזה בסיס משפטי עבר המידע לתיק אחר. אם נמצא פגם, יש להפעיל את הלכת יששכרוב, שלפיה בית המשפט רשאי לפסול ראיה שהושגה שלא כדין כאשר קבלתה תפגע באופן מהותי בזכות להליך הוגן.

נהרי מדגיש שדיוק מדעי אינו מכשיר פעולה בלתי חוקית, ושמאבק בפשיעה צריך להתנהל בגבולות החוק. אם נעשה שימוש שיטתי בפרופילים ממאגר DNA מעבר להסכמה ולהוראות החוק, לדבריו מדובר במחדל חמור שמחייב בדיקה עצמאית ושקיפות. עמדתו היא שאין להרשיע אדם על סמך פרופיל DNA שהושג או הוצלב שלא כדין, ושגם ראיות נגזרות שזיקתן להפרה הדוקה צריכות להיפסל. אין בכך חסינות מפני דין, אלא דרישה שהמדינה תוכיח אשמה בראיות שהושגו כחוק. אחרת, הוא מסכם, ההסכמה למסור דגימה מאבדת את משמעותה, והמאגר הופך מכלי חקירה מוגבל לכלי מעקב בלי פיקוח.

לקריאת הטור המלא בוואלה: דם אינו הפקר: גבולות השימוש המשטרתי ב-DNA.