העתירה לדיון נוסף עסקה בסוגיית מעמדן של ראיות נגזרות — ראיות שהושגו בעקבות ראיה אחרת שנפסלה. ברקע עמדה ראיית DNA שנמסרה בהסכמה במסגרת חקירת פרשה אחרת, תוך הפרת התחייבות שנתנה המשטרה לעותר בנוגע לשימוש בה.
נשיא בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע כי פסק הדין נשוא העתירה מהווה נדבך נוסף וישיר להלכות קודמות בנוגע למעמדן של ראיות נגזרות, ואינו קובע הלכה חדשה המצדיקה דיון נוסף. עם זאת צוין כי המחלוקת בין שופטי המותב מעוררת את השאלה היכן עובר קו הגבול בין ראיה נגזרת קבילה לבין ראיה שזיקתה לראיה הראשית משמעותית עד כדי שהיא מוכתמת בפגם שדבק ברעותה — שאלה שתתלבן בעתיד במקרים המתאימים. זוהי סוגיה שמתעוררת כמעט בכל תיק שבו נפל פגם בהשגת ראיה.
את העותר ייצגו עו״ד שרון נהרי ועו״ד טל אלפרן.


