עברית
English
בית המשפט העליון זיכה ברוב דעות את יונתן אלזם ז״ל, שהורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב ברצח ובקשירת קשר לביצוע פשע על רקע מאבק בין ארגוני פשיעה. ההרשעה נשענה בעיקרה על הודאות שמסר בתאו, ובית המשפט קבע כי לא ניתן לבסס עליהן ממצאים מרשיעים.
הפסילה נסמכה על אופן פעולתם של המדובבים שהוכנסו לתא. נקבע כי הם חרגו מגדר התחבולות הלגיטימיות בחקירה: הם הניאו את אלזם מלהיוועץ בעורך דינו, הטעו אותו באשר למצבו המשפטי, ואף הביאו לכך שפיטר את בא כוחו הראשון ובחר תחתיו עורך דין שעליו המליצו. בכך נפגעו שתי זכויות יסוד — זכות השתיקה וזכות ההיוועצות — ברמה שהצדיקה פסילה הן לפי סעיף 12 לפקודת הראיות והן לפי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית שנקבעה בעניין יששכרוב.
פסק הדין נותר אחד התקדימים המרכזיים בשאלת הגבול הדק שבין תחבולת חקירה מותרת לבין הפרה של זכויות חשוד, ומצוטט מאז בסוגיות של קבילות הודאות שהושגו בתחבולה.
את המערער ייצגו עו״ד שרון נהרי ועו״ד מירב נוסבאום.
